15/07/2025
אחרי הרבה זמן שלא הייתי כאן
מרגישה צורך וחשק לשתף.
האמת? לקח לי זמן ללחוץ "פרסמי" למילים שתקראו עכשיו
במחשבה של לא לפגוע, ולא לעשות שיימינג
בפועל, לא גנבתי כלום והדרך שלי הכי ישרה ונקיה בעולם.
❗מבהירה שוב ובבקשה תכבדו, זה פוסט חשוף - המטרה שלי לא לעשות שיימינג, מבקשת שתכבדו את הבקשה שלי ואל תחשפו את שם המקום❗
נושמת עמוק ופשוט שוב כאן, חשופה, כואבת ובעיקר אופטימית.
השנה שעברה עליי הייתה מטורפת ומוטרפת.
כשברקע אנחנו משפחה מגויסת ובכל גיוס מחדש הרגשה
שהחיים עוצרים וקופאים במקום
אל מול ההתקדמות וההתפתחות האישית
הרצון לעשות שינוי, הרעב ללמידה, להתקדם בתחום שיש לי בו כל כך הרבה תשוקה והיום אני גם יודעת להגיד בלב שלם גם הצלחות.
לפני שנתיים, התחלתי את המסלול במכון אדלר בהדרכת הורים והנחיית קבוצות, אחרי סיום של שנת לימודים, בלב כבד, בחרתי
לעצור את ההכשרה לטובת הסבה להוראה, יצאתי ללימודי הסבה.
הפסקתי לעבוד במשרד פרסום לטובת עבודה בתיכון,
במגמת עיצוב ואומנות - רק זה פוסט שלם בפניי עצמו.
את לימודי ההוראה התחלתי המסלול בידיעה שיש לי תואר ראשון בינלאומי שצריך "רק" לקבל הכרה במל"ג (מוסד להשכלה גבוהה)
וקטן עליי - אני על הסוס, שנה של תעודת הוראה וחוזרת למסלול באדלר.
בפועל - נודע לי שאין לי תואר ראשון
אין הכרה באוניברסיטה שלמדתי בה בחו"ל
לא בארץ ולא בחו"ל כפי שהובטח.
נפלתי בתרמית ובהונאה בתואר שלי - הלב שלי נשרף
על הזמן ששרפתי במוסדות לימודים שלא מוכרים בשום צורה
על ארגזים של כסף שהלכו לפח בזמן שנתתי מעצמי כל כך הרבה
עוד בזמן שהייתי חיילת, אחרי שחרור מהצבא, כסף מהפיקדון הצבאי
ועבודה במשך ימים ולילות בתחנת דלק -
וכמובן עזרה מההורים כי אי אפשר לעמוד בדבר הזה בלי תמיכה כלכלית.
החוסר בהכרה של התואר הביאו אותי להתמוטטויות עצבים, כעס, תסכול, בלופ כזה שאני לא יודעת איך לצאת ממנו כי אני כבר עמוק בתוך לימודי הסבה ובעיקר הרגשה שגנבו אותי ושום מילה בכלל על המשכורת שנפגעה לי השנה הזאת מחוסר ההכרה בתואר.
❗בבקשה שוב, לא לשאול את שם המוסד ומי שיודע לא לציין - זאת לא מטרת הפוסט לעשות שיימינג❗
למזלי, אלוהים מסדר לי תמיד אנשים מלאכים סביבי
ששומרים עליי קרוב וטוב שלא אאבד את השפיות.
עברתי לא מעט, בכל מובן,
חלקיק ונשימה בגוף.
בדיסוננס מטורף שיש יותר גרוע במיוחד בזמן של מלחמה, שיש עוד חטופים שלא רואים אור יום ושחצי ממני נמצא פיזית במלחמה.
ובתוך כל זה, כאמא לשלושה ילדים, לבן זוג שנמצא רחוק - ואני צריכה להיות חזקה בעורף להחזיק את הסירה הזאת הכי יציב שאפשר מול הילדים שגם ככה עוברים לא מעט בזמן שאבא רחוק, אבל למזלי לא איבדתי את הדרך.
יחד עם זאת הרגשתי במלחמה לא פחות על המקום התעסוקתי שלי, על הרצון להצליח מהמקום הכי טבעי של בנאדם - להתקדם, לעשות שינוי בצורה טבעית, בלי יותר מידיי כאבי ראש ובירוקרטיה.
לצד, במקביל ותוך כדיי המילואים שילבתי שלושה ימי לימודים (שעדיין לא הסתיימו) עם שלושה ילדים ובמשרת הוראה עם תלמידים מדהימים שנכנסו לי עמוק אל הלב,
בין אם בחינוך המיוחד ובחינוך הכללי.
--
מעבר לצורך לפרוק ולשתף לאחרונה אני מקבלת לא מעט פניות בנוגע ללימודי צילום, תהליכים בפוטותרפיה לנוער וצילומים בפרט, חדי הקרן מבחינים בסטורי שאני מצלמת 🙂 איזה כיף שאתם זוכרים, חוזרים וממליצים למרות שאני כבר לא כאן יותר מידי. תודה ♡
חשבתי, בתוך כל הטרללת הבלתי נסבלת שעברתי השנה שאני צריכה להמשיך לעשות את מה שהכי מחבר אותי אל עצמי -
לצלם
ללמד צילום
לערוך סדנאות בפוטותרפיה - בין אם לילדים (החל מגיל 😎, נוער, נשים, אנשים וילדים.
חשופה כמו שהרבה זמן לא הייתי כאן, אבל אני סומכת עליי, אני סומכת עליכם
כתבו לי מה הייתם רוצים מעבר לצילומי הריון, ילדים ומשפחות.
יש בי תשוקה ענקית וויז'ן לסדנאות צילום ופוטותרפיה בטבע.
סדנאות ומפגשי צילום - מפגש חד פעמי, סדרת מפגשים, מה העדיפות שלכם - בוקר / אחה"צ.
קבוצה או לבד.
אני כאן 🙂
מחכה לשמוע מכם שוב, יהיה כיף, מעצים ומרגש - כמו תמיד.
שלכם, אנהל'ה ♡
(את התמונה צילם אריאל רעי, בן 7)
יאללה קופצת למים, משחררת לכם ולי באהבה.
