18/03/2025
רציתי לשתף אתכם בבוקר זה, אך המציאות טפחה על פניי עם חידוש הלחימה בעזה. בכל זאת החלטתי לכתוב - אולי דווקא היום, כשמציאות המלחמה בעזה מכה שוב, חשוב יותר מתמיד לספר על רגעים של ריפוי.
לפני יומיים, ישבתי באודיטוריום של הקונסרבטוריון בתל אביב, והרגשתי איך הגוף שלי מגיב בהתרגשות. ישבתי בקהל של "כל שלא נשמע" - מופע מיוחד במינו של שירים מקוריים שנכתבו והולחנו על ידי לוחמים ולוחמות שמתמודדים עם פוסט-טראומה.
אני גאה לספר שזכיתי לעצב את התוכנייה לערב הזה (בתמונה), לתת צורה ומסגרת למילות שירים שנולדו מתוך כאב עמוק.
הייתי עדה לקסם שקורה כשנותנים מקום בטוח לפצע להתבטא דרך יצירה.
תוכנית "מפתח SOUL" של הקונסרבטוריון, תכנית שיקומית פורצת דרך המסייעת למתמודדים עם פוסט טראומה, היא מרחב כזה - מקום שבו המוסיקה נהפכת לשפה חדשה עבור מי שהמילים הרגילות לא מספיקות לתאר את עומק חוויותיו. דרך הצלילים, דרך הכתיבה, דרך הנגינה - משהו משתחרר. נפתח. נרפא.
ראיתי על הבמה שנים-עשר אנשים מיוחדים, חלק קטן מיותר ממאה משתתפי התוכנית - לוחמים ולוחמות, מיום כיפור ועד חרבות ברזל.
ראיתי אנשים שהמדינה, השירות והחיים העמיסו על כתפיהם משא כבד מנשוא, מוצאים דרך לבטא את מה שקשה לומר בדרכים אחרות.
היו רגעים שדמעות התגנבו לעיניים. היו רגעים של צמרמורת, ורגעים שהקצב על הבמה גרם לכולנו להניע את הגוף, והיה רגע אחד, כשאחד המשתתפים ניגש למיקרופון, ובקול רועד אמר ״הערב הזה כאן מכיל, מלא אהבה וחמלה״.
כמי שעוסקת ביצירה ועדה לכוח המרפא שלה, אני חושבת על המדינה שלנו - מדינה בפוסט-טראומה קולקטיבית. כמה חשובה תכנית כמו זו שבה אפשר להניח לרגע את הכאב, לתת לו צורה, להפוך אותו ליצירה.
אני מסתכלת החוצה אל המציאות הבלתי אפשרית שלנו, אל הידיעות על חידוש הלחימה הבוקר, ובכל זאת - ראיתי במו עיניי מה קורה כשנותנים לאור להיכנס דרך הסדקים.
אני מאחלת לכולנו שנזכה לראות את סוף המלחמה הארורה הזו בקרוב. שנחבק את החטופים שלנו כשישובו הביתה. שהחיילים והמילואימניקים יחזרו לבתיהם, למשפחותיהם, לחיים שלהם.
ועד אז, אולי המוסיקה והיצירה יהיו לנו מקלט. מקום שבו אפשר לנשום. להרגיש. להחלים.
אמן
איור בכריכה: אמיר בן משה.
