15/12/2024
איך אכלנו בשנות ה-50
פסטה לא הייתה מקובלת כמאכל,
חוץ מאשר אצל אנשים ממוצא איטלקי.
קארי היה רק שם משפחה,
לא כמו מאות המנות העכשוויות
שקארי נצמד לשם שלהן.
טייק אווי הייתה בעיה מתמטית,
קשורה לאיך לימדו ילדים להוציא
מספרים מהמשוואה או 'לזכור' בצד.
פיצה הייתה קשורה לאיזה מגדל נטוי
אי שם באיטליה.
קרקרים היו פשוטים; הברירה היחידה
שהייתה לנו זה אם לשים עליהם
משהו מלוח או מתוק.
אורז הוגש רק כפודינג חלב.
מי אכל אורז חוץ מהסינים?
לחם כהה נחשב למזון של עניים
בלבד, שידם לא משגת לקנות
את הלחם הלבן המעודן.
שמן נועד לשימון צירים חורקים;
לבישול השתמשו בשומן מן החי.
התה נרקח בקנקן תה באמצעות
עלי תה. מי שמע אז על תה ירוק?
סוכר זכה להערכה רבה, נחשב
ל"זהב לבן", וקוביות סוכר
היו משהו יוקרתי ביותר.
אכילת דג נא נתפסה כעוני וברבריות,
היום היא מככבת בסושי.
אף אחד מאיתנו לא שמע מעולם
על יוגורט. ועוד עם תוספת חיידקים
שמיטיבים עם המעיים? אקטימל וכאלה?
מזון בריא כלל כל דבר שהיה אכיל.
אנשים שלא קילפו תפוחי אדמה
נתפסו כעצלנים, לא כשוחרי בריאות.
מסעדות הודיות היו קיימות רק בהודו.
בישול בחוץ נקרא לצאת לקמפינג,
לא לכל בית היה מתקן על האש בחצר.
אצות לא הוכרו כמזון.
היום הן סופר-פוד.
"קבב" לא הייתה אפילו מילה קיימת,
שלא לדבר על סוג של אוכל.
שזיפים מיובשים נחשבו לתרופה,
אתם יודעים בשביל מה...
באופן מפתיע, מוזלי שיבולת שועל
היה זמין, אבל זה נקרא מזון לפרות.
המים הגיעו ישר מהברז;
אם מישהו היה מציע לבקבק אותם
ולגבות עליהם יותר מאשר על בנזין,
היו צוחקים עליו!
והכי חשוב - הדברים שמעולם
מעולם לא עלו על שולחננו
בשנות ה-50 וה-60:
מרפקים או טלפונים.
הופיע באתר אינקרדיבל וורלד
תורגם מאנגלית לעברית על ידי חמדה גלעד
