11/05/2016
השבוע החולף ששיאו מתחיל עוד מעט בחילוף חד בין ימי הזיכרון לחג העצמאות גרמו לי לחשוב הרבה על משמעות הזיכרון שלנו ועל הזיכרון אותו אנו צריכים להעביר הלאה לדורות הבאים...
הנזכור את הסבל, הכאב, השנאה, הטירוף, או שנזכור גם את ניצוצות האור בתוך החושך האמתני, את צוואת החיים, את האמונה, התקווה והאנושיות?
הנזכור את הדם, את הגדיעה, את החוסר והשברים שמפוזרים להם בכל רחבי הארץ והעולם או שנצליח לזכור גם למה ומה שהם העניקו לנו ונדע להעריך ולהמשיך ולא לפול לתהומות היאוש אלא לעלות ולצמוח?..בזכותם!
הנזכור רק את האין- את הביורוקרטיה, הקיצוניות, השוני, העלויות, את הפנטזיות שלא מתגשמות או שנוכל לזכור את מה שלא היה ואת מה שיש.
קיבוץ הגלויות, את הפריחה, את הצמיחה, את הבניה,
את הדומה, היחודי, המקורי?
הנזכור את המתנה שקיבלנו?
יום הולדת שלא נדע עוד צער!!!