04/01/2024
אתמול מצאתי דיסקים ישנים של עבודות שלי (פעם היינו שומרים הכל על דיסק, זוכרים?) ומצאתי את העבודות הראשונות של הסטודיו. מדהים לראות איזו התפתחות עברתי ואיזו דרך וכמה סגנון העיצוב שלי השתנה.
כשפתחתי את הסטודיו לעיצוב עבדתי במשרד פרסום גדול מאוד בארץ (מקאן תל אביב), והסטודיו שלי היה עוד עסק מהצד, עוד הכנסה. לא היה לי איזו חלום גדול להפוך לעצמאית. העבודה הראשונה של הסטודיו היתה בכלל בהתנדבות, פרו בונו, למען עמותה לאימוץ בעלי חיים - כמה שזה מתחבר לי להיום. השם של הסטודיו הוא בעצם השם של כל מסמך חדש שפותחים בכל תוכנה, והרעיון היה לקחת דף חלק ולייצר בו עולם צבעוני ועשיר.
(untitled-1)
אבל אז הגיעה המתנה של חיי - החלטתי להביא לעולם ילד לבד. מגיל 28 חלמתי להיות אמא ובגיל 37 החלטתי להגשים את החלום. כשנועם שלי היה בן שנתיים הרגשתי שאני לא האמא שרציתי להיות. אני עייפה, חוזרת מותשת, ואין לי את הזמן איכות איתו כמו שהייתי רוצה. אז בצעד אמיץ, אחרי 11 שנים במשרד פרסום הכי גדול בארץ, החלטתי להפוך לעצמאית.
השנה הראשונה היתה קשה מאוד, נאבקתי בלייצר לעצמי מערכת לקוחות, לא היה לי יום או לילה, והכי נורא - היה לי פחות זמן איכות עם הבן שלי ופחות משכורת. אחרי שנה החלטתי שנתתי צ'אנס וזה הספיק לי וחזרתי לחפש עבודה כשכירה. מצאתי עבודה במשרד שמתמחה בעיצוב לרשתות חברתיות, מה שמאוד רציתי בזמנו, וכמעט התחלתי שם.
אבל אז, הגיע הרגע שהפך לנו את החיים. בגיל 3, נועם אובחן על הרצף, בתפקוד גבוה - כזה ש"לא רואים עליו", אבל עין מקצועית רואה. פתאום כל הקשיים שעברנו היו ברורים, פתאום היה לזה שם והסבר הגיוני. ביום הזה הבנתי שאני נשארת עצמאית ונשארת קרובה לגידול שלו. יש משלבת, יש מנתחת התנהגות, יש טיפולים פרא רפואיים, חוגים, והחיים עומדים להשתנות, הוא צריך אותי קרוב.
זה הרגע שלקחתי את העסק בשתי ידיים, עיצבתי מחדש את אתר תיק העבודות, התחלתי לשווק את עצמי, הצטרפתי לקבוצת נטוורקינג ואמרתי לעצמי שהעסק שלי הוא כמו תינוק נוסף, הוא צריך השקעה וזמן לגדול, בסוף זה ישתלם. וכך היה. לקחתי כמה קורסים (בינהם עיצוב ואיפיון חווית משתמש, וורדפרס, רשתות חברתיות לעומק, אינסטגרם, אפטר אפקטס)
בפברואר אני אהיה כבר 6 שנים עצמאית. התחלתי כמעצבת שעושה הכל מהכל - מפרינט ועד לדיגיטל, ולפני שנתיים החלטתי לדייק אותו לאהבה הכי גדולה שלי שהיא עיצוב מצגות. זה תחום שאני מתמחה בו ולא מתביישת להגיד - אני ממש טובה.
אז חזרתי אתמול במחשבות לראיון הראשון שהיה לי עבור עיצוב מצגת. זה היה בתחילת הדרך לפני 12 שנה, בחברה שקשורה לבטחון של ישראל, והרגשתי שזה גדול עליי, ומהפחד וויתרתי. היום, הייתי מסכימה לעבודה הזו מבלי להתבלבל או מבלי לחשוב פעמיים, כי היום אני במקום אחר, מקצועי יותר, מדוייק יותר, ועם ניסיון גדול יותר.
אני עובדת עם חברות קטנות וגדולות בשוק, ארגונים, משרדי פרסום, משרדי שיווק ומכירות, חברות סטארט-אפ וחברות השקעה, עיריות, וכמובן עצמאים ועצמאיות.
הסטודיו משתנה כל הזמן, כל פעם מחפשת איך לדייק אותו יותר ושמחה להגיד שהגעתי לרגע שהתינוק התפתח וגדל, ואני כמובן ממשיכה לחלום בגדול.
לחיי זכרונות מתוקים מהעבר, ודרך שהיא חשובה לא פחות.
ואיך אמר אושו? "הדרך הנכונה היא לשכוח את הדרך הנכונה". זה מוטו לחיים
www.untitled-1gd.com